הורים מספרים


ילנה, מירושלים.

שני ילדיי למדו בחווה בין השנים 2000-2005. עלינו מרוסיה ביוני שנת  2000. לאחר התאקלמות קצרה בארץ הגיע זמן לרשום את הילדים לבית ספר. חיפשתי בית ספר אולפן בירושלים שיתאים לילדיי מבחינת לימודי שפה וגם עם רמת לימודים גבוהה. במקרה שמעתי על חוות הנוער הציוני, והלכתי להתרשם מהמקום. כבר בכניסה הבנתי שזהו המקום הנכון עבור ילדיי. לאחר מבחני קבלה, הבן הבכור שלי התקבל לכיתת נעל"ה והבת הקטנה התקבלה לכיתה ז', לפי הגיל. לאחר מכן הייתה התלבטות קשה האם כדאי שילדים ילמדו כתלמידים אקסטרניים או שיכנסו לפנימייה. החלטנו לתת לפנמיה שבוע ניסיון כדי לקבל את ההחלטה הסופית, והאמת שההחלטה התקבלה מיד על ידי הילדים שכבר בשבוע ראשון לשהותם בפנימייה כבר מצאו חברים ומאוד רצו להישאר בפנימייה.
המדריכים שלהם היו מדהימים, כל הזמן דאגו לעדכן אותי באופן שוטף לגבי מצב הלימודים של הילדים בבית הספר ומצבם החברתי בקבוצות, משהו שהילדים עצמם בגיל הזה לא ממהרים לספר להורים. הדבר הכי חשוב מבחינתי שנתן לי הרגשה טובה, זו העובדה שאני יודעת שהילדים לא זרוקים ללא השגחה ולא מסתובבים ועושים שטויות מרוב שעמום, אלא תמיד עסוקים בין אם זה בלימודים בבית הספר, במרכז למידה או בפעולות חברתיות עם הקבוצה והמדריכים. תמיד הרגשתי שאני לוקחת חלק חשוב ומשמעותי בחינוך ילדיי עם כל זאת שהם לומדים ונמצאים במהלך השבוע בפנימייה, הודות למדריכם שתמיד שיתפו פעולה בסוגיות חינוכיות שהיו מאוד חשובות מבחינתי. הילדים שלי כל הזמן אמרו לי גם במהלך שירותם הצבאי וגם בתקופה של הלימודים באוניברסיטה, שהחווה נתנה להם בסיס מצוין להמשיך אתו בחייהם וגם המון המון חוויות של ילדות, חברות וזיכרונות.

השטיח האדום לטקס סיום מאי 2014