פיתוח הצוות

פיתוח צוות בפנימיות - חוות הנוער הציוני בית ספר בירושלים

    חוות הנוער הציוני – ארגון חינוכי לומד


ראיון עם פיני כהן, מנכ"ל הכפר, דני חיים, מנהל הפנימייה וישי זיו, רכז פיתוח צוות


ראיינה: מירב בדיחי, מפקחת פנימיות, מחוז ירושלים, משרד הרווחה וחברת מערכת "אפשר"



כשנכנסתי לכפר הנוער "חוות הנוער הציוני", השוכן בשכונת סן סימון בירושלים, נפעמתי מהמרחבים -- 63 דונם של צמחייה, טיפוח, גינון וניקיון. מסביבי ראיתי עשרות בני נוער הצועדים בשבילים ומשוחחים בבליל של שפות. בכפר הנוער חיים חניכים שמוצאם מארצות שונות, כגון: ישראל, מדינות שהשתייכו לברית המועצות (במסגרת תכנית נעל"ה), אריתראה, צרפת (בסטטוס של תיירים, הלומדים במסגרת לימודים נפרדת, שתכנית הלימודים שבה מוכתבת על ידי משרד החינוך הצרפתי) ארצות הברית (בתכנית ישיבה אוניברסיטאית). כמו כן חיים בה גם ילדים עם צרכים מיוחדים.

פיני כהן, מנכ"ל הכפר מספק רקע לריאיון: בפנימייה חיים 300 תלמידים. בבית הספר לומדים 200 תלמידים נוספים מירושלים והסביבה. רובם בני נוער בעלי יכולות נורמטיביות ואף למעלה מכך. החניכים יוצאים לסוף שבוע בבתיהם אחת לשבועיים. הכפר מתאפיין בפלורליזם ורב תרבותיות, הבאים לידי ביטוי בקליטת חניכים מעדות, ארצות ותרבויות שונות, ובהצלחה המרשימה שבשילוב תלמידי החינוך הרגיל עם 35 תלמידי צמי"ד, הסובלים מאוטיזם קשה; האחרונים לומדים בבית ספר נפרד, אך שותפים לאכילה בחדר האוכל, לפעילויות חינוכיות, טקסים וחגים. בפנימייה, המצויה במרכז העשייה החינוכית הענפה, תשע קבוצות חינוכיות. לכל קבוצה שני מדריכים במשרה מלאה. כמו כן יש שבע ש"שיניות, חמש בנות שירות, שלושה רכזים, מנהל, עובדים סוציאליים ואם בית ראשית.

אחת הבעיות בכפרי נוער בארץ היא שאוכלוסיית המדריכים אינה עוברת בטרם כניסתה לתפקיד, הכשרה מקצועית פורמלית, תקנית וארוכת שנים כמו זו הנדרשת ממורים. שבוע מקדים של הכשרה – כזו הניתנת כיום – אינו יכול לתת ולו מעט מסל המיומנויות העצום הנדרש ממדריך פנימייה. שמנו לב לבעיה זו, והחלטנו להתמודד עמה. הבנו שמרגע שמדריך נכנס למקום, יש להכשירו באופן רצוף, תוך כדי עבודתו השוטפת וכחלק ממנה, לכל אורך תקופת עבודתו בפנימייה. ההכשרה זו הופכת אותו לעובד מיומן יותר, עובד שמגלה מוטיבציה חזקה לצמיחה והתפתחות בתפקיד, מה שתואם את שאיפתנו להצמיחו כמחנך מקצוען, מסור וערכי.

לכל קבוצה יש מדריך ומדריכה – כמודל לתפיסה שוויונית וחינוכית. העובדה שהציבור המחנך לומד כל הזמן משדרת אווירה טובה בצוות, כיוון עבודה משותף והסכמה הדדית.

דני חיים, מנהל הפנימייה: הצוות החינוכי בפנימייה (מדריכים, רכזים, עובד סוציאלי ומנהל פנימייה) הוא צוות לומד, עובדה שהיא חלק מתפיסת העולם המקצועית שלנו. אדם העוסק בחינוך חייב להימצא בתהליכי למידה, על מנת לשמור על פוריות, חיוניות והתחדשות מקצועיות.

מירב: כידוע אחת הבעיות בפנימיות הוא תחלופה של אנשי צוות, איך זה אצלכם?

דני: אין לנו בעיה, נהפוך הוא; המדריכים נשארים שנים רבות. רבים מבוגרי החווה הם כיום אנשי הצוות של המקום. המדריכים, שברובם מלווים אותנו שנים רבות, הם בני 23 עד 30--40, ממדריכים רווקים עד בעלי משפחות, כל המגוון. כל המדריכים הם במשרה מלאה, וכולם גרים פה -- גם הנשואים, יחד עם משפחותיהם.

מירב: מה הסוד הישארותם של אנשי הצוות? הרי ידועה השחיקה המהירה של מדריכים בפנימיות. איך הצלחתם להתמודד עם בעיה זו?

דני: מעבר לסביבת המגורים הכפרית, בלבה של העיר, התורמת מאוד לאיכות החיים ולרצון לחיות כאן, הימצאותו הרציפה של איש הצוות בתהליכי למידה תמידיים-- אישיים קבוצתיים – מהווה ללא ספק גורם משמעותי מאוד במניעת שחיקה ובהגברת המוטיבציה להישרדות יוצרת בתפקיד.

ישי זיו, רכז פיתוח צוות: תהליכי הלמידה שאותם פיתחנו במסגרת הכשרת הצוות הם הוליסטיים ונוגעים ככל הניתן במכלול הצרכים של העובד. באמצעות מתודות קבוצתיות ואישיות, עבודה בקבוצות קטנות, התאמת ההכשרות לגיל המקצועי של המדריכים והכשרה מתמדת (אישית וקבוצתית) של מכלול העובדים החינוכיים, כולל רכזים ומנהלים, אנו מצליחים לתת מענים לצרכים רבים ומגוונים של עובדינו, ובהם: ידע, מיומנויות, מודעות וצמיחה אישיותיות ורגשיות. כיום אנו משוכנעים שגישה מקיפה זו תורמת תרומה רבה ומשמעותית, הן לפוריות, הן למקצועיות והן למשך החיים המקצועי. שיטת ההכשרה שלנו איננה במתכונת "זבנג וגמרנו", וכך אנו יכולים לפגוש את העובד בשלבים ותקופות שונים של חייו האישיים והמקצועיים ולתמוך בו, לחזקו ולכוונו למגע והתמודדות עם חששותיו וקשייו ולשיתוף בהם ובהצלחותיו גם יחד.   

פיני כהן, מנכ"ל הכפר: העובדה שלכל עובד יש מדריך משלו תורמת מאוד להתמודדות עם שחיקה, נשירה והתמרמרות. התרומה הגדולה ביותר של הדרכה אישית זו היא ההקשבה. מדריך שמקשיבים לו מקשיב לחניכים ומקשיב לעצמו 

ניסיוננו המוצלח בהדרכה אישית לעובדי הפנימייה והמודעות הכללית הגוברת והולכת לפוטנציאל שבאימון האישי הביאנו לפתח את מיזם "אוזן קשבת", שבמסגרתו מדריכים ורכזים מצוות ההדרכה של הפנימייה חונכים את עובדי המשק ומשרדי הכפר. לכל עובד בכפר, בין אם הוא עובד גינון, עובד תחזוקה או עובד משרד, יש חונך שמאזין ומקשיב לו. צריך לזכור שכל עובד במוסד חינוכי שכזה הוא גם מחנך הבא במגע עם החניכים. כדי לייעל את עבודתו ולפתח את כישוריו כמחנך, צריך שיהיה לו אדם בקיא ומעורב במערכות החינוכיות שבמקום, בעל כישורים לניהול דיאלוג, שאיתו יוכל לחלוק נושאים ושאלות שמטרידות אותו ולזכות  ממנו לקשב, אכפתיות, משוב וייעוץ. שנים של הכשרות ושל הדרכה אישית הקנו למדריכנו את הכישורים המיושמים הן בעבודה עם חניכיהם והן בחונכות הכפרית. עובד שחש שהקשיבו לו מרגיש מחויב יותר למערכת. עובדי המשרד והמשק אומרים:"כמה כיף לעבוד פה". אווירה איכותית וחיובית זו מתורגמת לאקלים מיטבי כללי, החיוני כל כך לתהליך החינוכי בכללותו.

אין תאריך לסיום הלמידה וההכשרה של הצוות, אבל  צריך לשכלל כל הזמן את דרכי העבודה וההתערבות. הפנימייה אהובה על החניכים, וברור לנו שתהליך פיתוח הצוות הנהוג אצלנו תורם לכך רבות. צוות שגדל וצמח פה שנים אינו נשחק וממשיך בלמידה ובעבודה, תוך תחושת שייכות הולכת וגוברת למקום. כאשר אנו רואים מדריך "חריג", אנו עושים קודם כול כל מאמץ כדי לצרף אותו למיליה שלנו.

מירב: שנות הוותק של הצוות מרשימות מאוד... 

פיני:נכנסתי לעבוד במקום לפני 42 שנה. דני – לפני 32 שנה. זהו "מפעל חיים", "דרך חיים". ישי מנחה, מוביל ומייעץ בתהליך פיתוח הצוות זה 17 שנה ברציפות, מבלי לספור את גיחתו הראשונית להדרכת קבוצת המדריכים בשנים 88--89.

דני: היום ברור לי מעל כל ספק שבלי צוות מיומן וטוב אינך יכול לבצע עבודה חינוכית משמעותית. המדריך הוא התפקיד המרכזי ביותר בחיי החניך. הוא חייב להוות עבור החניך הורה חלופי שהוא בבחינת "הורה טוב דיו", וזה הרבה, הרבה מאוד.

מירב: תוכלו לתת לי תמונה כוללת של המסגרות השונות להדרכת הצוות אצלכם? 

ישי: בשנת 1996 הקמנו בדרך של ניסוי וטעייה את בית הספר למדריכים יום א'. מדריכים, רכזים, ובחלקים רבים גם בנות שירות לאומי וש"שיניות מתכנסים מדי שבוע לשעתיים של  למידה, רכישת ידע ורכישת מיומנויות חיוניות לעבודה חינוכית מקצועית, ובהן: דרכים ושיטות לעבודה עם הפרט והקבוצה, הנחיית ועדות ופיתוח מנהיגות, חינוך באמצעות התמודדות עם בעיות משמעת, דרכים ושיטות לקידום למידת החניכים, תקשורת עם הורי החניך, ניהול וארגון משימות ותורנויות חניכים ותקשורת בצוות העובדים. עם השנים הפעלנו מתודות רבות ומגוונות, כמו: עבודה בקבוצות קטנות, הרצאות ודיונים במליאה, ניתוחי מקרה ולמידה מהצלחות. כיום אנו משקיעים זמן ומשאבים בפיתוח אישיותו של המדריך באמצעות סדנאות יצירה. יעודן המרכזי של הסדנאות הוא העצמה, הקניית חוסן, פתיחות ויציבות רגשית, שיהוו בסיס איתן ליישום והפעלת המיומנויות הנלמדות. נר לרגלינו היה הצורך לנתח וללמוד את עיסוקי המדריך, לנסחם וללמדם באמצעות סדנאות חווייתיות ומפעילות. כאמור, מצאנו שמעבר לפיתוח ולגדילה המקצועיים, למידה זו מסייעת במניעת שחיקה, פיתוח אקלים מיטבי והארכה איכותית של תוחלת החיים המקצועית של המדריכים. דיאלוג מתמיד בין דני חיים וביני ומשוב מהלומדים סייעו לנו בקיום הערכה מעצבת. באמצעותה למדנו המון מהתהליך, ובעקבות זאת שיפרנו אותו והתאמנו אותו לצרכיו וציפיותיו של הצוות. בית הספר למדריכים יום א' פועל בסדירות מדי יום א' מאז הקמתו ועד היום.

דני מוסיף: אני רואה חשיבות רבה מאוד לכך שבית הספר למדריכים בימי ראשון מיועד לכל צוות ההדרכה.

ישי ממשיך: צוות א' הוא מסגרת הדרכה קבוצתית איכותית למדריכים בשנתם הראשונה. כאמור, הוא פועל בסדירות מ-1996 ועד היום, עם הפסקות בשנים שבהן אין כמעט קליטת מדריכים חדשים. היוזמה להקמת מסגרת זו עלתה בשיחה שלי עם דני חיים, כשראינו שמדריכים חדשים זקוקים להכשרה מכינה שתצייד אותם בידע ובמיומנויות בסיסיות הדרושות בתקופת הקליטה וחיוניות להסתגלותם המוצלחת. פן נוסף היה קבוצת תמיכה ולמידת עמיתים. ראינו שגיבוש סקטור זה מסייע להם להתגונן מפני ציניות ו"צמצום ראש" שהופנו כלפיהם מצד מדריכים ותיקים יותר (תופעה שנעלמה לחלוטין בהמשך). מסגרת זו היוותה קרש קפיצה וזינוק למיטב מדריכינו כיום, ואנו גאים בה מאוד.   

דני מוסיף: מסגרת ההכשרה לצוות צעיר הייתה מהפכה פה. למדו מיומנויות הדרכה, ניתוח של מקרים בשטח. הייתה לא מעט התנגדות -- עבודה עם צוות בארגון מלווה בהתנגדויות.   

ישי ממשיך:ההדרכה האישית, שבתחילת דרכה יועדה רק לאלו שהמערכת התייאשה מהם, ומשום כך נחשבה לסטיגמתית ומאיימת, הוסבה עד מהרה לחברי ההנהלה ובהמשך לצוות מדריכי נעל"ה, ומשם -- לכל המדריכים והרכזים ללא יוצא מהכלל. זה חמש שנים שכל אחד מעובדי הפנימייה מודרך אישית לשעה דו-שבועית, ולכך, כפי שציינו קודם לכן, תוצאות מרחיקות לכת בצמיחתם של כל עובד ועובד ושל הצוות בכללותו.

רוב ההדרכות האישיות מבוצעות על ידי ועל ידי אסתי, העובדת הסוציאלית. לעתים משתלבים כמנחי צוות גם עובדים נוספים, כמו אילת השחר, המנחה לפיתוח אישיות מחנך באמצעות יצירה, ובשנה האחרונה גם דויד וקטיה, במסגרת הנחיית צוות א'.

דני: אני רוצה להדגיש שזו מסגרת רבת חשיבות. תרומת ההדרכה האישית להתפתחותו של הצוות היא גדולה ביותר.

ישי: ישיבות דו-שבועיות של צוותי ההדרכה הקבוצתיים, שנערכות בסדירות ושיטתיות על ידי הרכזים הקבוצתיים, מהוות מכשיר חיוני ביותר לעקוב אחר עבודתו של צוות ההדרכה הקבוצתי, לקדמו ולמקדו במשימות החינוכיות השונות. מטרות, יעדים ותכניות עבודה, לצד מעקב אחר החניכים והתמודדות עם בעיותיהם, מהווים ציר ומוקד לשיח הצוותי המתנהל במפגשים אלו. בחינה מתמדת של צורכי החניכים והקבוצה בכללותה מסייעת ביצירת פתרונות חינוכיים הולמים, המושתתים על גישה הוליסטית, שנועדה לתת מענה למכלול צרכי ההתפתחות של החניכים. ייזום עבודה אישית עם חניכים כפרטים, לצד מיזמים קבוצתיים רחבי היקף, הם רק קצה קרחון של מגוון הנושאים החינוכיים המטופלים בישיבות אלו.

הרכזים, שמיומנויות ההנחיה והמנהיגות שלהם פותחו והועצמו במסגרות הלמידה שצוינו קודם לכן, מובילים ומנחים ישיבות אלו במקצועיות רבה. תשומת לב רבה מושקעת בגיבוש וטיפוח התקשורת שבין מחנכי הקבוצה (מדריכים, ש"שיניות ובנות שירות לאומי), ולכך תרומה מרחיקת לכת לאיכות העבודה החינוכית בקבוצות החניכים.

מאז 1997, הנהלת הפנימייה מתכנסת אחת לשבועיים ללמידה בשיטת השולחן העגול -- שיח פתוח לכל תוכן ונושא שבהם רוצים המשתתפים לעסוק. כל משתתף מוזמן להביע דעתו, על פי רצונו ורוחו. השיח הוא דינמי ותורם רבות לגיבושה של הנהלת הפנימייה, מעורבותה ומסוגלותה לקיים קשרי עבודה הרמוניים, תוך מודעות גדלה והולכת למגוון המטלות, הבעיות והמשימות שעמן מתמודדים חברי ההנהלה. משוב, חשיבה יצירתית וטיפים לפתרון בעיות הם רק מעט מהרווחים הרבים שבפעולתו הסדירה והמתמשכת של גוף זה. גם צוות הש"שיניות ובנות השירות הלאומי זוכה להדרכה שבועית סדירה.

מירב: 17 שנה מדי שבוע זה בהחלט מרשים... 

ישי: דני שם את זה על המפה כמטרה. אחד הדברים המקסימים הוא שבהדרגה, חלק מהמדריכים החלו להשתלב בפיתוח הצוות כמנחים. אווה, סגניתו של דני, הצטרפה אלי להנחות את צוות א' ולאחר שנים הובילה איתי סדנה להקניית מיומנויות לעבודה קבוצתית. חברות צוות אחרות, החליפו אותי בהפקת הלמידה בבית הספר למדריכים יום א' כחלק מתפקידן  כרכזות המרכזייה החינוכית שבכפר, והמשיכו לקבל ממני ייעוץ והדרכה על כך. בשנה האחרונה, קטיה ודויד -- מדריכים שחוו את תהליך פיתוח הצוות בשלמותו, על מסגרותיו השונות, והפכו למחנכים מקצוענים ומובילים בתחומם – קיבלו על עצמם להנחות את צוות א',בהדרכתי. תהליך למידה מהצלחות, הקורם עור וגידים השנה, מובל ברובו על ידי מדריכים ורכזים שבשלו ובגרו במסגרות ההדרכה השונות שבחווה.

דני: תשאלי בשביל מה אני צריך את זה בכלל? 

מירב: באמת בשביל מה? מה המטרה שלך? 

דיברתי על אווירה שבה טוב לאנשים להגיע לפה והם עושים את עבודתם מתוך יצירה ותבונה. אנשים קשובים לחניכים ומשמעותיים להם. זה לא יכול היה לצאת לפועל בלי שאנחנו נפעל בדרך דומה כלפיהם. המודעות לכך הניעה אותי בזמנו לחשוב שצריך להשקיע בצוות, להכיל אותו ולהעצים אותו. זו האחריות שלי כמנהל.

ייתכן שהדרכה בפנימייה היא לא מקצוע לכל החיים, אבל דווקא המודעות לכך מובילה לצורך  לפתח מקצועיות בעבודה. זה ממש הכרחי. הדרכה זה משהו דינמי ומתפתח. היא מחייבת הכשרה מקיפה ומתמדת.

מירב: איך היה התהליך מההיבט שלך כמנהל? 

דני: קשה. בהתחלה לא יכולתי לוותר על הריכוזיות שלי. קשה היה לגרום למדריכים להבין מה אני רוצה מהם. התפקיד שלי הוא לגדל צוות שינחיל לנוער את הערכים ויצמיח אותם כאזרחים יוצרים ותורמים. הגעתי יחד עם ישי לקונספט מסוים, שהוא אמצעי להגיע למטרה הסופית, שהיא קידום החניכים. לפעמים אנחנו עסוקים כל כך ביום-יום, שאין זמן לחשיבה. כמנהל אני חייב לדאוג שזה יקרה. יש כאן אמירה מנהיגותית שלמידת צוות היא אקסיומה, אין ויכוח על זה! זו "פרה קדושה" בחוות הנוער.

מירב: ולסיכום, דני, מה הדבר המיוחד פה לדעתך? 

דני: ישנם כמה דברים שהם מיוחדים באופן שבו הם באים אצלנו לידי ביטוי: 

א. שכל הצוות כולו לומד -- מעטפת מחבקת, מכוונת ומצמיחה את המדריכים ואת הצוות בכללותו.

ב. התפיסה הבלתי מתפשרת שאנחנו כצוות חייבים להתפתח ולגדול, ולא להתאבן ולקפוא במקומנו.

ג.  יציבות מדריכים בעבודה.

ד.  צוותיות וזוגיות הרמונית בחלק ניכר של צמדי ההדרכה הקבוצתיים.

ה. זה משהו שהבשיל מבפנים ולכן זה צמח. הבנו שזה הצורך שלנו.

ו.   תפיסת חשיבותו של פיתוח הצוות גולשת ומתרחבת גם למערכת החינוכית העשירה והמגוונת שיצרנו כאן עבור החניכים: מערך חוגים עשיר, הדרך לגדל חניך שלא רואה טלוויזיה כי אין לו זמן, להקות, חינוך לזהות יהודית, טיולים, אירועי תרבות ומופעים של חניכים (כשהם היוזמים והמפיקים), פעולות ערב עשירות בתכנים חינוכיים, פעילויות ספורט בהרכבים שונים ועוד הם רק קצה הקרחון של מה שמתרחש כאן. לתפיסתנו, השעמום הוא אבי כל חטאת! חובתנו לספק לחניכינו חלופות מעניינות, מועילות ומעשירות.

תרבות שעות הפנאי היא חלק מהותי מהמקום, זה אינו עניין של בחירה. הם חייבים להיות בחוגים. כדי להמחיש: 120 ילדים לומדים מוזיקה; מרכז הלמידה מעניק 400 שעות שנתיות לכל ילד, על מנת לאפשר שיפור ונסיקה בתחום הלימודי.

דוד, מדריך ותיק בצוות ההדרכה, מצטרף לריאיון: לגבי חוויית הפיתוח של הצוות – אני עובד פה  11 שנים. הגעתי לחווה בגיל 27. נשוי + אחד...

דני: דוד הגיע מגאורגיה כעולה חדש לארץ. היה לי חשוב לקבל מדריך שיתחבר לעולים.

דוד: עבדתי בכל מיני מקומות לפני חוות הנוער. לכאן, לחווה, הגעתי ללא כל ניסיון בהדרכה בפנימיות, ועזר לי מאוד שהוכנסתי ישר להכשרת קיץ שהייתה אז הפתיח ללמידה בצוות א' (הכשרה מיוחדת לצוות הצעיר). במסגרת הלמידה הבלתי פוסקת בחוות הנוער למדתי דברים שלא ידעתי מעולם, כמו הכרת הארץ וכלים ומיומנויות לעבודה עם החניכים כבודדים ועם הקבוצה בכללותה. היה לי רצון ללמוד. הלמידה בימי ראשון (בית הספר למדריכים יום א'), ההדרכות האישיות וההכשרות שניתנו בתחילת דרכי כאן (צוות א') עזרו לי לפלס את דרכי כמדריך, לפתור בעיות ולהפוך למקצוען בתחום. בשבילי חוות הנוער זה בית ומשפחה, זה לא עבודה רגילה.