בית‏ > ‏

בוגרים מספרים




 חוות הנוער הוא מקום מדהים, שבו העברתי 6 שנים מהחיים, ובצדק אפשר להגיד שאלו היו השנים הכי טובות בחיי. השילוב בין הלימודים בבית ספר לבין החוגים, הטיולים והפעילויות לא נותן להשתעמם, ההפך, זמן פנוי בפנימיה הוא מצרך יקר, כך שלומדים לנצל אותו כמו שצריך. אבל למרות כל העומס, ניהנתי מכל יום, כי לא משנה מה הייתי עושה, זה תמיד היה יחד עם החברים, אז תמיד היה צחוקים.

כששואלים אותי מה בדיוק אהבתי בפנימיה אז קשה לי להצביע על משהו ספיציפי, זה כנראה שילוב של כמה דברים שיוצרים את ההרגשה של "טוב" ושל אווירה מיוחדת. כשהייתי במקום הזה, פשוט הרגשתי שאני בבית. לפני הגיוס, כשהעברתי כמה חודשים בבית, הבנתי שלחיות בחווה, בכפר הקטן הזה, עם הקהילה, שבה אתה מכיר את כולם זה כל כך שונה מלחיות בעיר, ואני נוראה שמחה שאני באופן אישי העברתי את השנים האלו בחווה ולא במקום אחר. 

הרבה פעמים נתקלתי בדעה שבפנימיה לומדים ילדים בעיתיים, עם בעיות וקשיים במשפחה וכדומה, אבל אני באופן אישי באה ממשפחה נורמטיבית לגמרה עם אבא ואמא האוהבים ושני אחים גדולים מקסימים. עוד כשלמדתי בכיתה ו' כבר אמרתי לאמא שאני רוצה ללמוד בחווה, כי אחותי ואחי למדו שם (בקבוצות שונות, עם הפרש של 4 שנים) ואני כל הזמן שמעתי את הסיפורים והחוויות שלהם משם. כמו שאתם מבינים, הסיפורים שלהם השפיעו עלי ואכן את שנת הלימודים הבאה בחיי פתחתי בבית ספר של חוות הנוער.
בשנה שעברה סיימתי את הבית ספר והתגייסתי לצה"ל- התחלה חדשה! אז אאחל לכל התלמידים שממשיכים ללמוד שתהנו מכל רגע ובהצלחה בלימודים.





שואלים אותי על החווה... איזה מן מקום זה? פשוט מאוד- חווה זה בית. כך זה היה החל מכיתה ז' עבורי ועבור חבריי, כך אני גם מתאר את המקום הזה עכשיו, שנתיים אחרי שסיימתי את בית הספר. לפחות פעם בחודשיים- שלושה, אני מוצא זמן וקופץ להגיד שלום לחברים ולמדריכים בפנימיה. וממש כמו בבית, אנחנו תמיד שמחים לראות אחד את השני.

אני משרת בצבא כמעט שנה וחצי, ועדיין אני נזכר ומתגעגע לאותם השנים שביליתי בחווה, לטיולים, לבית הספר, להשכמות ב-6.00 כדי להגיע בזמן לאימון כדור יד לפני הלימודים, לסביבה שהייתה עוטפת אותנו. ודווקא כשיצאתי החוצה מהמסגרת של החווה, למדתי להעריך את אותה הסביבה שבה חונכתי. האווירה של תרבות, של כבוד הדדי בין המדריכים לחניכים עושה את העבודה וכל מי שנמצא בחווה יודע שבמקום הזה אין ילדים עם התנהגות ברוטלית (מה שנקרא "ערס" בשפה הפשוטה), בדיוק בגלל האווירה הבריאה ששוכנת בחווה כבר דורות על גבי דורות.

למה חווה? מלא חוגים- כל מה שרק תרצו, גם אם עד עכשיו החוג הזה לא היה קיים, המדריכים יעשו את מיטב יכולתם כדי לעזור לכם. מגמות ביבת הספר נותנות פתרון לכל ילד, גם אם הוא מוכשר במדעים, בספורט או באמנות. 
לדעתי זה המקום המושלם לכל ילד לגדול ולהתחנך בו. אפשר להגיד שאני משוחד ולא אובייקטיבי, אבל זו רק דעתי. כמובן לפני שבוחרים מקום בודקים את כל האפשרויות ושומעים דעות של כמה אנשים. בוגרים, כמוני :)

האם הייתי רוצה לחזור לתקופה הזאת? איזו שאלה :) אני חושב שאין אחד שלא היה רוצה.
שם נמצאות השנים הטובות שלי עד עכשיו, מבלי לזלזל כמובן בחוויה של צה"ל :)


ניקול, בת 18 מבאר שבע
חניכת חוות הנוער 2008-2013




















דניאל, בן 20 מקריות
חניך חוות הנוער 2007-2012